התרבות
Old-School Lolita: לפני הכללים
כתבת מערכת חזותית על Old-School Lolita כתרבות רחוב חיה: שילובים לא מושלמים, מקורות היסטוריים וחופש יצירתי.
לפני ש-Lolita הפכה למערכת אופנה מזוהה היטב, עם כללים מבוססים, אביזרים מתואמים, נעליים תואמות, צלליות שנבנו בקפידה ומערכות לבוש מושלמות לתמונה, היא הייתה דבר חופשי הרבה יותר.
היא התקיימה ברחובות.
לבשו אותה להופעות, ברחבי הראג'וקו, לצילומי אופנת רחוב, בבילוי עם חברים, ולפעמים פשוט מפני שמישהו רצה ללבוש אותה.
Lolita מהאסכולה הישנה לא עסקה בהכרח ביצירת מערכת הלבוש המושלמת.
לפעמים היא פשוט עסקה ביצירת מראה אישי מכל מה שהיה בהישג יד.
ההבדל הזה נמצא בלב הקסם שלה.
מה פירוש הביטוי „Lolita מהאסכולה הישנה” בעצם?
הביטוי „Lolita מהאסכולה הישנה” עלול להיות מבלבל.
כיום אנו משתמשים בו לעיתים קרובות לתיאור סגנון חזותי מסוים: שמלות פשוטות יותר, הדפסים פחות מורכבים, נעליים מסיביות, שיער טבעי, איפור מאופק ואווירה נוסטלגית מובהקת.
אך מבחינה היסטורית, Lolita מהאסכולה הישנה לא הייתה בהכרח תת-סגנון נפרד.
זו הייתה פשוט הדרך שבה לבשו Lolita בתקופה מוקדמת יותר בהתפתחות האופנה.
התקופה מזוהה בדרך כלל עם שנות ה-90 ועד תחילת או אמצע שנות ה-2000, אף שהגבולות המדויקים שנויים במחלוקת.
כלומר, Lolita מהאסכולה הישנה מעולם לא הייתה מראה אחד בלבד.
היו מערכות לבוש מתוקות. מערכות Gothic. מראות Classic. תלבושות מינימליסטיות. תלבושות ראוותניות יותר. וגם תלבושות שכמעט לא דמו למה שהיינו מגדירים כיום כ„מערכת Lolita מושלמת”.
המגוון הוא חלק מההיסטוריה.
שכחו מצורת החשיבה המודרנית על מערכות לבוש
אחת הדרכים הקלות לגרום ל-Lolita מהאסכולה הישנה להיראות מודרנית היא לגשת אליה על פי ההיגיון של Lolita המודרנית.
Lolita מודרנית מעניקה לעיתים קרובות חשיבות רבה לתיאום. השמלה, החולצה, הגרביים, הנעליים, כיסוי הראש, התיק והאביזרים עשויים להיבחר בקפידה כדי ליצור הרמוניה חזותית מכוונת במיוחד.
מערכות לבוש מהאסכולה הישנה הרגישו לעיתים קרובות אחרת. הן יכלו להיות מבולגנות יותר. פחות סימטריות. פחות תואמות באופן מושלם. לפעמים אפילו מעט מגושמות.
והמגושמות הזאת אינה בהכרח פגם. היא חלק מהשפה החזותית.
האופנה צמחה לצד תרבויות אופנת הרחוב היפניות, ובהן Visual Kei וסצנות אלטרנטיביות נוספות. בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 אפשר היה ללבוש Lolita בעת בילוי בהראג'וקו, בהופעות, במפגש עם חברים או בצילומים למגזיני אופנת רחוב.
לסביבה הייתה חשיבות. הבגדים היו חלק מתרבות צעירים חיה, ולא קוד לבוש שנבנה בקפידה.
היופי שבהסתדרות עם מה שיש
אחד הדברים המקסימים ביותר בקואורדינציות מהאסכולה הישנה הוא התדירות שבה אנשים פשוט הסתדרו עם מה שהיה להם.
שמלה מתוקה הייתה עשויה להילבש עם נעליים שחורות. גרביים פשוטים יכלו להחליף גרביים מעוטרים. התיק לא תמיד התאים באופן מושלם. חולצה הייתה עשויה להיות מעוצבת אחרת מכפי שהיינו מצפים כיום.
פשוט היה פחות לחץ לגרום לכל פריט ופריט להשתייך למכלול אחיד ומושלם.
חלק מכך נבע מהאופן שבו אופנת Lolita נמכרה ונלבשה באותה תקופה. המותגים לא תמיד יצרו את המערכות המתואמות להפליא שאנו מכירים כיום. ואנשים לא בהכרח התלבשו למען זרם בלתי פוסק של תמונות ברשתות החברתיות.
הם התלבשו למען עצמם.
כך נוצרת סתירה מעניינת: ככל שהקואורדינציה נעשית פחות „מושלמת”, כך היא עשויה להרגיש אישית יותר.
לאסכולה הישנה מעולם לא היה רק מראה אחד
כיום קיימת תמונה נפוצה של Old-School Lolita: פאות עם תלתלים מסולסלים, כיסויי ראש גדולים, נעליים מגושמות, שמלות פשוטות, חולצות לבנות וצללית נוסטלגית דמוית בובה.
אבל זו רק פרשנות אחת.
הדימויים של האסכולה הישנה כוללים מגוון אסתטי רחב בהרבה. חלק מהמראות מתוקים במיוחד. אחרים כהים וגותיים. חלקם מינימליסטיים באופן מפתיע. יש שכמעט אינם מזכירים את צללית ה-Lolita שהפכה לסטנדרט בשלב מאוחר יותר.
ישנם גם מראות נקיים ואלגנטיים בסגנון Classic ותלבושות שהושפעו מ-Victorian Maiden, מ-Mary Magdalene, מ-Visual Kei, מ-natural kei ומאופנת הרחוב היפנית הרחבה יותר.
ההיסטוריה נעשית מעניינת הרבה יותר כשמפסיקים לחפש את מראה ה-Old-School הנכון היחיד.
מעולם לא היה כזה.
הביטו במקור, לא בשחזור
אם ברצונכם להבין את Old-School Lolita, אל תתחילו בתלבושות מודרניות המתויגות כ„בהשראת Old-School”. התחילו בתצלומים.
זו אולי העצה החשובה ביותר.
אופנה אינה עוסקת רק בפריטי לבוש בודדים. היא עוסקת באופן שבו לבשו אותם.
אותה שמלה שחורה יכולה להיראות שונה לחלוטין בהתאם ל:
- נעליים
- תסרוקת
- איפור
- אביזרים
- פרופורציות
- סביבה
- יציבה
- גישה
שחזור מודרני עשוי להשתמש בשמלה בסגנון ישן, אך לשלב אותה עם נעליים עכשוויות, איפור עכשווי, פאות עכשוויות ואביזרים עכשוויים.
התוצאה יכולה להיות יפהפייה. אך ייתכן שהיא כבר לא תרגיש שייכת לתקופה.
ההבחנה הזאת חשובה. השראה מווינטג׳ אינה זהה לנאמנות היסטורית.
הפרטים משנים הכול
ההבדל בין מראה ”בהשראת Old-School” לבין מראה ”תקופתי” קטן לעיתים באופן מפתיע.
צללית של נעל. תלתל בפאה. צורתה של חולצה. היעדר כיסוי ראש. האופן שבו החצאית בנויה בשכבות. סוג האיפור. היחסים בין האביזרים.
אף אחד מהפרטים האלה אינו נראה בהכרח חשוב בפני עצמו. אולם יחד הם משנים לחלוטין את האווירה.
לכן מחקר של אופנה היסטורית הוא חשוב.
לא מדובר רק בהעתקת בגדים. מדובר בשחזור של סביבה חזותית.
Old School, בלי הכללים
בלבה של Old-School Lolita טמונה סתירה משעשעת.
מבחינה היסטורית, הסגנון היה חופשי יחסית, משום שאנשים פשוט השתמשו במה שהיה להם. כיום, שחזור של אותו חופש עשוי לדרוש מחקר.
אנחנו כבר לא חיים בשנות התשעים. הנעליים הזמינות שונות. הפאות שונות. מגמות האיפור שונות. האביזרים שונים. אפילו הפרופורציות של בגדים שלכאורה ”בהשראת וינטג׳” עשויות להיות שונות.
לכן, אם ברצוננו לשחזר את התחושה של אותה תקופה, לפעמים עלינו להתאמץ יותר מכפי שהלובשות המקוריות נדרשו אי פעם.
אבל ברגע שמבינים את השפה החזותית, הכללים יכולים שוב להיעלם.
קודם מחקר. אחר כך חופש.
Old-School Lolita
מעולם לא היה מדובר בשלמות
העניין היה סגנון, ניסוי, תרבות רחוב, אישיות ויצירתיות—ואולי חשוב מכול, להתלבש למען עצמך.
